על-פי סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית, הטרדה מינית היא כל אחד מהמעשים הבאים: סחיטה באיומים בעלת אופי מיני; מעשים מגונים; הצעות חוזרות בעלות אופי מיני; התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני; אמירות מבזות ומשפילות בעלות אופי מיני; פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, תוך התמקדות במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום
מאז חקיקתו של החוק למניעת הטרדה מינית ב-1998 נשמעות טענות שונות על כך שהחוק פוגע בזרימה החופשית והטבעית של היחסים בין המינים. רבים טוענים שכיום כבר לא ניתן לחזר אחרי אישה מבלי להיות מואשם בהטרדה מינית.
אך, זאת בפירוש איננה מטרת החוק, וכדאי לעשות סדר:
הכלל הוא פשוט: כאשר אישה אומרת לא – הכוונה היא "לא!" – אין לכך פרשנות אחרת. התעלמות מסירוב לחיזור או לפנייה בעלת גוון מיני עשויה להיחשב להטרדה מינית.
לכלל זה יש יוצאים מהכלל: החוק קובע כי בנסיבות מסוימות, המעשה יהווה הטרדה מינית אסורה אף אם המוטרד/ת לא הראה היעדר עניין, וזאת כשמדובר: במעשה מגונה; בסחיטה באיומים כשהנסחט מתבקש לבצע מעשה מיני; כאשר מדובר בהערה מינית מבזה או משפילה; כשהמוטרד הינו קטין או חסר ישע, כאשר המטריד מבצע את ההטרדה תוך שימוש ביחסי תלות או מרות; וכאשר המטריד מבצע את ההטרדה תוך שימוש ביחסי מרות בעבודה, בטיפול או בלימודים.
בתי המשפט הרחיבו את האמור בחוק וקבעו עקרונות המסייעים להבחין בין הטרדה מינית לבין חיזור לגיטימי:
בהיעדר הנסיבות שפורטו בחוק (כלומר יחסי מרות, טיפול, או לימודים וכו'), וכאשר המוטרדת לא הביע חוסר עניין, הנחת המוצא היא כי מדובר ביחסים הנובעים מרצונם החופשי של הצדדים. כלומר, כדי לקבוע שמדובר בהטרדה מינית צריך הבעה גלויה וברורה של אי רצון בהמשך ההתקרבות.
לפיכך, התנהגותו או מילותיו של המוטרד – המחוזר לא להותיר ספק סביר בנוגע להתנגדותו ולאי רצונו להתייחסויות המיניות.
בעניין זה, חשוב לציין שתחושה סובייקטיבית של המוטרד/ת לא מספיקה, צריך ביטוי חיצוני לתחושה. מנגד גם אם במטריד לא התכוון להטריד, ואף האמין שהתנהגותו אינה מהווה הטרדה מינית והיא מתקבלת בהסכמה על ידי הצד השני – לא תכריע את הכף לזכותו.
צירוף של התייחסויות חוזרות לנשים שונות, אפילו אם כל אחת מהן אינה בעלת גוון מיני חד משמעי – ייחשב לשיטה של הטרדה מינית.
