לתיאום פגישת ייעוץ ראשונית בתשלום

מלאו את הפרטים וניצור קשר בהקדם




    הטרדה מינית – האם משפט ברשת או בהיכל המשפט?

    עו"ד אתי חסיד – הטרדה מינית ושיימינג ברשתות החברתיות

    יש לברך על אומץ הלב של נשים המחליטות בסופה של התלבטות להגיש תלונה או לתבוע תביעה אזרחית את מטרדיהן בגין הטרדה מינית.

    על אף שמטרת חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית משנת 1998 הייתה לעודד נשים להתלונן על התנהגות מטרידה על בסיס מיני, רוב רובן של המוטרדות נרתעות מלהגיש תלונה. חלקן בוחרות להפיץ את האשמה ברשת החברתית על מנת שההמון ישפוט, ירשיע ויוציא לפועל את גזר הדין.

    אולם, הפרקטיקה החדשה להרשיע אדם בהיכל הרשת ולא בהיכל המשפט מהווה פגיעה בשלטון החוק. גם לחשודים בפשעים הנתעבים ביותר יש זכות להליך משפטי המאפשר בירור יסודי של אשמתם או חפותם. הזכות להליך משפטי הוגן היא מזכויות האדם הבסיסיות ביותר. על אף חולשותיה של המערכת המשפטית היא עדין המערכת היחידה שמבטיחה בירור ממצא של האשמה. זוהי תכלית שלטון החוק על פני שלטון הכיכרות.

    הפיתוי לבחור בשיימינג של חשוד בהטרדה המינית ברשת החברתית הוא רב, במיוחד כאשר מדובר בידוענים ובאנשי ציבור. אלו נענשים באופן מיידי מעצם החשיפה ובמקרים רבים הם נאלצים לרדת מהבמה הציבורית ולמצוא מחסה  מפני ההמון הזועם. אבל הלינצ'נט הנערך כלפי החשוד בהטרדה על ידי ההמון הוא מסוכן ומנוגד לכללי הצדק. המוני המלייקים והמשתפים הנלהבים לא שמעו על הוכחת אשמה מעל לכל ספק סביר, לא מכירים בחזקת החפות ומעניין אותם כקליפת השום לשמוע את גרסתו של החשוד. הקולות הקצובים והאחידים העולים מנהמת ההמון הם "יאללה לגרדום".

    הפקרת החשודים ליצריו של ההמון היא מסוכנת ומובילה לאנרכיה חוקתית. ויש בה כדי לעודד הגשת תלונות שווא מסיבות של נקמנות. מבלי לגרוע כהוא זה מחרפת תופעת ההטרדה המינית , לא ניתן להתעלם ממקרים בהם מתלוננות עושות שימוש לרעה בהגנה שמאפשר החוק. התופעה של נשים המגישות תלונות שווא של הטרדה מינית במישור המשמעתי והאזרחי איננה כה נדירה כפי שנדמה. רוב רובן של תלונות אלו לא מגיעות לידיעת הציבור.  כך, אנו נתקלים בתלונה של עובדת שתבעה את מעסיקה על כך שאמר לה "תפסיקי להסתובב לי בין הרגליים", או במתלוננת אחרת שחשה מוטרדת מכך שהבוס שלה אמר לה ש'היא נראית טוב מחוץ לעבודה'. מתלוננת נוספת תבעה את מעסיקה בטענה שהוא לוטש אליה עיניים זימתיות. ועוד כהנה וכהנה תלונות חסרות שחר שאין להן ולחוק מניעת הטרדה מינית ולא כלום.

    אך כאמור, מתלוננות אלה לא מייצגות את מרבית המתלוננות שתלונותיהן מוצדקות, אך למרבה הצער רוב רובן נרתעות מהגשת תלונה למשטרה. ההליך הפלילי נחווה אצלן כהליך פולשני וברוטלי שהן אינן צד לו, איננו בשליטתן ולכן בלתי רצוי. מה שנעלם מעיני מתלוננות אלה, שהימנעות מהמסלול הפלילי איננה סוף פסוק, והתביעה הנזיקית היא דרך יעילה ודיסקרטית להתמודד עם פגיעה מינית וזאת תוך שליטה בהליך המשפטי וניהולו ללא תכתיבי הפרקליטות והמשטרה. אי פנייה למשטרה אינה אמורה לערער את מהימנותה של מתלוננת שבחרה לנהל תביעה נזיקין אזרחית נגד המטריד. החוק שהחיל על ההטרדה המינית לא רק את הדין הפלילי, אלא גם את הדין הנזיקי והמשמעתי, מאפשר למתלוננת בחירה חופשית להחליט איזה מסלול הולם יותר את נסיבותיה.

    חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית יצר מהפך תודעתי עמוק בנושא ההטרדה המינית. בין היתר, נוצר שיח ציבורי נוקב וער בכל הנוגע לזכותן של נשים על גופן וזכותן לחיות בסביבת חיים חפה מהטרדות מיניות. לכאורה, בחברה בה אין קונצנזוס על שום נושא, הרי ככל שמדובר בהטרדה המינית יש אחדות דעים. אך, מתחת לפני השטח זורמים זרמים תת  קרקעיים של אלו החושבים שנשים מגזימות, שהחוק למניעת הטרדה מינית מגביל ומצר התנהגויות אנושיות טבעיות ונורמליות, שהמתלוננות על הטרדה הן לא יותר מחבורת פמניסטיות רדיקליות עם שערות על הרגלים, שמבקשות לכפות על הציבור נורמות שהוא לא יכול לעמוד בן. הזרמים התת קרקעיים האלו מוצאים את ביטויים ברשתות החברתיות גם במקומות שבהם נשים חושפות את מצוקתן וכאבן. מכיוון שכך זירת הרשתות החברתיות יכולה להתגלות כחרף פיפיות. מתלוננות הבוחרות לחשוף את תלונתן ברשת מבקשות לבייש את המטריד, אך הן מסתכנות בשיימינג נגדי. נשים שחשפו את מטרידיהן ברשת יכולות העיד על ההכפשות הקשות שהיו מנת חלקן, לרבות עלילות על עברן המיני. בניגוד לתפישה שלאחרונה קנתה שליטה בקרב רבים, על כך שלא הרף הפלילי יקבע מה ראוי או לא ראוי, הרי שדווקא טובת המתלוננת מחייב שהבירור בכל הנוגע להטרדה המינית יעשה בבית המשפט ולא בכיכר העיר. לנוכח דברים אלו, ברור שהרשת איננה המקום הראוי למתלוננות לחשוף את כאבן. עם כל האהדה הנתונה לחוכמת ההמונים, אין להפקיר את שלטון החוק בידי המוני המלייקים והמטקבקים בכל הנוגע למיצוי הדין עם חשודים בהטרדה מינית.

    שתף

    לתיאום פגישת ייעוץ ראשונית בתשלום

    מלאו את הפרטים וניצור קשר בהקדם




      מהי הטרדה מינית?

      הטרדה מינית היא התנהגות מילולית או פיזית בעלת אופי מיני שבו אחד הצדדים אינו מסכים לה מרצונו החופשי, כגון: סחיטה בעלת אופי מיני, מעשים מגונים, הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, התייחסויות מיניות חוזרות לאדם, התנהגות מבזה ומשפילה לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.

      האם רומן בעבודה בין עובדת לבין הממונה עליה – מהווה הטרדה מינית?

      הנחת הבסיס היא שקשר מיני בין עובדת לבין הממונה מהווה ניצול יחסי מרות, ונטל ההוכחה עובר לממונה על מנת להוכיח שמדובר במערכת יחסים זוגית אמיתית ולא בניצול יחסי מרות. לפיכך, ככל שמדובר בקשר מיני בלבד ולא במערכת יחסים זוגית אמיתית, ייחשב הדבר הטרדה מינית. הרציונל הוא שהעובדת לא יכולה להתנגד באופן חופשי מחשש שיבולע לה ולכן הסכמתה לקיים את הקשר המיני לאו הסכמה היא. במקרה שמדובר ברומן אמיתי על הממונה להפסיק את יחסי המרות, כלומר לחדול מלהיות הממונה, ולדווח על הקשר.

      מה לעשות אם הוגשה נגדי תלונה על הטרדה מינית בעבודה וזומנתי לבירור בקשר להטרדה מינית?

      רצוי מאוד לקבל ייעוץ משפטי, אם ניתן לפני הזימון לבירור. במהלך הייעוץ ניתן יהיה לברר עד כמה התלונה אכן מהווה הטרדה מינית על פי החוק והאם ניתן להתגונן כנגד התלונה. קיימת אי בהירות רבה בקשר להגדרה של הטרדה מינית. לא כל התנהגות בעל אופי מיני עולה כדי הטרדה מינית. בית המשפט קבע בעבר ש"אוי לנו, אם גבר הרוצה להניח יד על כתפה של אישה כדי לחזר אחריה, יידרש להגיש בקשה בכתב 30 יום מראש". האווירה הציבורית כיום בקשר להטרדה מינית טעונה מאוד ולעתים יש נטייה לייחס הטרדה מינית גם כאשר מדובר בהתנהגויות טבעיות הנעדרות אופי מיני. כך למשל ייצגתי רופא בכיר שנטען כלפיו שהטריד מינית פציינטית במהלך בדיקה הואיל ופתח לה את החזיה בלי רשות. גם אם נניח שהיה על הרופא להתנהג בנימוס ובעדינות ולבקש את רשותה של הפציינטית לפני פתיחת החזייה, לא היה שום דבר מיני במעשה שנעשה לצורך בדיקה רפואית. צריך להבין שתכלית החוק למניעת הטרדה מינית איננה להפוך את היחסים בין המינים לסטריליים גם לא לשמור על המוסר או על הצניעות.

      מה ייחשב ללשון הרע?

      לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע היא דבר שפרסומו יכול להשפיל אדם, לבזותו, לפגוע בעבודתו, או לפגוע בו בשל מאפיינים שאינם בשליטתו (גזעו, נטייתו המינית, מינו, דתו וכדומה) או בגין התנהגותו.

      מדובר בהגדרה רחבה ביותר. עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע מתגבשת ברגע שמתקיימים שני תנאים מצטברים: (1) פורסם ביטוי, כמשמעות המונח "פרסום" בסעיף 2 לחוק, כלומר הביטוי הגיע לאדם אחד זולת הנפגע (2) תוכן הביטוי שפורסם עלול לפגוע בשמו הטוב של מי שהביטוי עוסק בו.

      האם אפשר לתבוע על תלונת שווא במשטרה?

      כעיקרון, התשובה היא כן. הכלל הוא שתלונות אשר הוגשו לרשות מוסמכת כמו המשטרה בתום לב יזכו להגנה מפני תביעות לשון הרע בהתאם להגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.

      בשנים האחרונות, בתי המשפט צמצמו את תחולת הגנת תום הלב ואף עקפו את ההגנה הרחבה שהעניקה בעבר ההלכה למגישי תלונות השווא, בהחילם מבחנים אובייקטיביים בהתאם לנסיבות המקרים הספציפיים. לפיכך, שלא כבעבר, כיום אפשרי לנפגע, במידה והתלונה מתבררת כתלונת סרק, להגיש תביעה משפטית בעילת לשון הרע בגין הפגיעה בשמו הטוב.

      האם ניתן לתבוע מבעל אתר האינטרנט לגלות זהות של משמיץ מתחזה?

      במצב המשפטי הנהוג היום בישראל, עד שיחוקק חוק שיסדיר עניין זה, לא ניתן לחייב בעל אתר לחשוף זהות משמיץ מתחזה. מנהל האתר איננו שקול לעורך אמצעי התקשורת המסורתיים כמשמעותם בחוק איסור לשון הרע, ולכן לא נושא באחריות כך קבע ביהמ"ש העליון, בהעדיפו את ההגנה על הפרטיות על פני שמו הטוב של הנפגע.

      לצערנו, בהעדר כל נורמה מחייבת בעניין, נוצר למעשה מצב של הפקרות מוחלטת שמונעת מהנפגע להיפרע מהפוגע. עם זאת, הנפגע רשאי להיפרע מבעלי האתר, שאחריותו מתגבשת עם קבלת בקשה להסיר את הפרסום.