איסור אפליית מועמדים לעבודה על רקע כתובת מגורים
מעסיק אינו רשאי להפלות בין מועמדים לעבודה או בין עובדיו על רקע מקום מגוריהם.
כפי שאין חובה לציין בקורות חיים מצב משפחתי כך אין חובה לציין כתובת מגורים של מועמד לעבודה.
בעקבות תיקון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה שנכס לתוקפו ביום 4.12.2014 חל איסור על מעסיק להתייחס לכתובת המגורים של עובד או מועמד לעבודה, כפרמטר רלוונטי בעת החלטה על קבלת מועמד לעבודה או בעת החלטה בעניינו של עובד.
לפיכך, המלצתנו למעסיקים שלא לשאול מועמדים לעבודה לגבי מקום מגוריהם. אם בכל זאת הועלתה שאלה ביחס למקום מגורים, והמועמד לא התקבל לעבודה יהיה על המעסיק להוכיח שמקום מגורי המועמד לא היווה שיקול בקבלת החלטה לדחות את מועמדתו.
בכל מקרה, אנו ממליצים כדלהלן:
- בזמן הריאיון עם המועמד לא לשאול אותו ביחס לכתובת מגוריו.
- להשמיט מהשאלון שעל המועמד למלא סעיפים ביחס לכתובת המגורים.
- לנהל פרוטוקול של ראיון הקבלה לעבודה ולשמור סיכום של ראיון עם המועמד.
- להודיע בכתב למועמד על אי קבלתו לעבודה בהתאם לחובה בחוק.
איסור אפליית עובדים מן המניין על רקע כתובת מגורים
מקום מגוריו של עובד איננו פרמטר רלוונטי בנוגע לכל החלטה שנלקחת בקשר אליו, תהיה אשר תהייה. ובכלל זה: קבלת החלטה לגבי קידום בעבודה, הכשרה, השתלמות מקצועית, פיטורים, פיצויי פיטורים, הטבות או תשלומים עקב פרישה.
כך למשל חל איסור לגבש רשימת מפוטרים בהתחשב במקום מגוריהם של עובדים. שיקול הקשור לכתובת עובדים או קבוצת עובדים ייחשב שיקול מוכתם באפליה פסולה ואסורה.
אין האמור לעיל מתייחס למקרים שבהם מקום המגורים מתחייב ממהותו או מאופיו של התפקיד.