החוק למניעת הטרדה מינית לא נועד לאכוף השקפת עולם מוסרנית-פוריטנית. תכלית החוק היא למנוע מאדם לכפות עצמו על מי שאינו מעוניין בכך, ובמיוחד כשהדבר נעשה תוך שימוש לרעה בעמדת כוח. החוק למניעת הטרדה מינית לא נועד לעקר את החיזור הרומנטי ולא לאכוף "סטריליזציה" של יחסי המינים.
יחסי אנוש בכלל, ויחסי גבר – אישה בפרט, אינם ניתנים להסדרה ממצה ע"י קביעת כללי עשה ואל תעשה בדין. בית המשפט קבע בעבר ש"אוי לנו, אם גבר הרוצה להניח יד על כתפה של אישה כדי לחזר אחריה, יידרש להגיש בקשה בכתב 30 יום מראש".
כאשר לא מדובר ביחסי מרות על ידי מטפל, מרצה, מורה, מעביד, כהן דת ודומיהם, הנחת המוצא היא שמדובר בצדדים אוטונומיים בעלי רצון חופשי המבטאים את רצונם באמצעות תקשורת מילולית ופיזית.
מכיוון שכך, ככל שמדובר ביחסים שאינם יחסי מרות, המחוקק קבע חד משמעית, כי רק הבעה גלויה וברורה של אי הרצון מהמשך ההתקרבות או ההתייחסות מצד ה"מטריד", עשויה להפוך את המשך ההתנהגות החיזורית לעבירה.
הטרדה מינית מוגדרת כ"התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות". החוק אף מחדד ומבהיר שהמוטרד צריך להראות התנגדות במילים או בהתנהגות, ובלבד שלא היה ספק סביר לגבי משמעות ההתנהגות.
מהגדרה זו עולה, כי רק כאשר המוטרד-מחוזר הראה בהתנהגות או במלים ובאופן שלא מותיר ספק התנגדות ואי רצון ל"התייחסויות" של המטריד-המחזר, הופכות ההתייחסויות לעבירה. כלומר, התנהגות הססנית המתפרשת לשתי פנים, שאיננה מראה בבירור התנגדות להתנהגות המטריד, אין בה כדי לבסס עבירה.
אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי בו בני אדם קשובים לתחושות הזולת וחשים את המבוכה, אי נעימות ולפעמים סלידה של האחר. תחושת מיאוס שלא באה לידי ביטוי חיצוני אינה מספיקה כדי לקבוע שהתרחשה עבירה מינית.
לכן חשוב להדגיש, שתחושה סובייקטיבית שלילית של ה"מוטרדת" אינה הופכת את מעשי ה"מטריד" לעבירה פלילית, אם לא ניתן לתחושה זו ביטוי חיצוני ברור.
לאחר שאמרנו כל זאת, חשוב ביותר להבהיר שכל הנאמר לעיל אינו תקף בקשרים מינים המתרחשים תוך יחסי מרות על ידי מטפל, מרצה, מורה, מעביד, כהן דת ודומיהם. במקרים אלו, אין כל חשיבות לכך שהמוטרדת לא הביעה אי הסכמה. על פי החוק, ניצול יחסי מרות שולל למעשה את חופשיות ההסכמה. ולפיכך אין ציפייה משפטית מהמוטרדת במסגרת יחסים אלו שתביע אי־ הסכמה להטרדה.
כך למשל אפילו כאשר מדובר ביוזמה של העובדת לפיתוח הקשר עשויה זו להיחשב ניצול יחסי מרות. במיוחד כאשר מערכת היחסים מבוססת על יחסי מין מזדמנים המוגבלים למסגרת העבודה, ללא סימנים המעידים על רצון הדדי לפיתוח מערכת היחסים, במקרה כזה לא תתקבל טענת הגנה בדבר הסכמה או פיתוי מצד העובדת.
לנוכח כל האמור לעיל, המלצתי היא לכל אישה (או גבר) שאינם מעוניינים בקשר מיני עם הצד השני, להביע במלים ובהתנהגות את התנגדותם המפורשת, ולא להסתמך על כך שהצד השני יבין זאת בעצמו.