הזכות לפרטיות
הזכות לפרטיות הוכרה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוקים שונים ובכלל זה חוק הגנת הפרטיות.
ההגנה על פרטיותו וסודותיו של אדם הם חלק משמירת האוטונומיה הזהות האישית של כל אדם. תכלית הזכות לשמירת הפרטיות היא להגן על זהותו של אדם ועל מרחב מוגן מסביב לגופו, מחשבותיו, רגשותיו, סודותיו האינטימיים, צנעת חייו ואורח חייו.
חוק הגנת הפרטיות מונה 11 מעשים שיחשבו פגיעה בפרטיות, ובכללם מעקב מטריד, האזנה אסורה, צילום אדם ברשות היחיד והפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם. הזכות לפרטיות מאפשרת לאדם לבחור את מידת החשיפה האישית היקפה ועיתויה. לפי החוק, פעולה שנעשית בהסכמה של אדם אינה פגיעה בפרטיות. הסכמה מוגדרת כהסכמה מדעת במפורש או מכללא.
טכנולוגיית המידע בעידן המודרני מהווה איום מרכזי על הפרטיות בגלל מהירות העברת המידע. האינטרנט הנגיש, הרשתות החברתיות, תפוצת מכשירים סלולריים על המצלמות המותקנות עליהם, וכן ריבוי המצלמות המותקנות במרחב הציבורי, גורמים לשינויים משמעותיים בהיקף החשיפה והפגיעה בפרטיות.
פגיעה בפרטיות
חוק הגנת הפרטיות נחקק בשנת 1981. בהתאם לחוק פגיעה בפרטיות היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית. החוק קובע פיצוי ועונש מירבי של חמש שנים בגין פגיעה בפרטיות. פגיעה בפרטיות עשויה להיות מוגנת אם הפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי המצדיק אותו או אם הייתה חובה מקצועית לפרסום.
למשרד עורכי הדין אתי חסיד, ניסיון רב שנים בייצוג תובעים ונתבעים בתביעות על פי חוק הגנת הפרטיות. לקבלת ייעוץ משפטי אנא צור קשר עם משרדנו לקביעת פגישת ייעוץ.
