הזכות להיעזב במנוחה או הגנת הפרטיות
הזכות המשפטית לפרטיות נזכרה לראשונה בשנת 1890במאמר שהתפרסם ע"י עורכי הדין סמואל וורן ולואיס ברנדייס לימים שופט בביהמ"ש העליון. לזכות לפרטיות במשפט האמריקני הם נתנו את השם "הזכות להיעזב במנוחה." זוהי זכותו של אדם למרחב פרטי . הנורמה קבעה שיש לכל אדם זכות לשלוט במידת החשיפה, ההתערבות או החדירה לחייו . על פי המשפטנית רות גביזון הפרטיות היא מניעת גישה לא רצויה לאדם, ומורכבת משלושה יסודות: חדירה למרחב פיזי, פרסום מידע פרטי אודות האדם, ואנונימיות – כלומר זכותו של אדם שלא להיות מזוהה.
הזכות לפרטיות מוגנת באמנות ובהסכמים בינלאומייים. למשל בסעיף 12, בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם 1948: ״לא יהא אדם נתון להתערבות שרירותית בחייו הפרטיים, במשפחתו, במעונו, בחליפת מכתבים שלו ולא לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב, כל אדם זכאי להגנת החוק בפני התערבות או פגיעה באלה״.
במשפט הישראלי הזכות לפרטיות זכתה למעמד של זכות יסוד בסעיף 7 לחוק יסוד כבודה האדם וחירותו: א. כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. ב. אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.ג. אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.ד. אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.
ב-1981 נחקק בישראל חוק הגנת הפרטיות. החוק מונה 11 מקרים שיחשבו פגיעה בפרטיות: (1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת; (2) האזנה האסורה על פי חוק; (3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד; (4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; (4א) פרסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפרסום להביאו במבוכה, למעט פרסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב אירוע פתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין; (5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001; (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח; (7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; (8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה; (10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9); (11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.
פגיעה בפרטיות היא עוולה נזיקית. חוק הגנת הפרטיות שייך לקבוצת חוקים מצומצמת שבהם המחוקק התיר לבית המשפט לפסוק פיצוי מבלי שהתובע יצטרך להוכיח שנגרם לו נזק או באיזה היקף. ניתן אף לפסוק כפל פיצוי במקרה בו הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה. כיום עומד הפיצוי ללא הוכחת נזק, אם הייתה כוונה, על 120,000 ₪
מדובר בחוק מורכב הדורש מיומנות רבה, וכן הכרת החוק, הדין הבינלאומי, והפסיקה הענפה בתחום. לא כל פגיעה בפרטיות תיחשב הפרה על פי החוק, כך למשל, בנוסף להגנות תום הלב, המחוקק פטר מאחריות גופים שונים בהן: משטרת ישראל, שב"כ, אמ"ן הרשות להגנת עדים.
משרדה של אתי חסיד, מייצג כבר שנים רבות תובעים ונתבעים בקשר לחוק הגנת הפרטיות.
