הזכות לפרטיות איננה מוחלטת. וישנן נסיבות ואינטרסים המצדיקים פגיעה מסוימת וסבירה בזכות לפרטיות. ההגנות שבחוק הגנת הפרטיות חופפות לאלו הקבועים בחוק איסור לשון הרע. תכלית ההגנות היא להגן על "פוגעים" שפעלו בנסיבות הפוטרות אותם מאחריות.
בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות נקבע כי תהא זו הגנה טובה אם יוכח שהפרסום הוא "פרסום מותר" או "פרסום מוגן", כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע, שהפגיעה בפרטיות נעשתה בתום לב, או שבפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין.
פטור נוסף ניתן בסעיף 19 לחוק למי שהוסמך לעשות (את ההפרה) על פי דין, וכן לרשויות הביטחון של המדינה ולמי שפועל מטעמן, ובלבד שהפגיעה בפרטיות נעשתה באופן סביר ולשם מילוי תפקידם.
בסעיף 22 נקבעה הקלה לפיה על בית המשפט להתחשבה בבואו לגזור דין או לפסוק פיצויים, במקרים שבהם הפגיעה בפרטיות הייתה חזרה על דברים שכבר נאמרו, במקרים בהם לא הייתה כוונה לפגוע, ובמקרים שבהם הפגיעה הייתה בדרך של פרסום – כאשר הפוגע פרסם התנצלות בלתי מסויגת ונקט אמצעים להפסקת הפרסום המכיל את הפגיעה.
תפקידו של עורך דין המתמחה בחוק הגנת הפרטיות לבחון באופן מעמיק את נסיבות המקרה ואת חלות ההגנות שבחוק. הדבר נכון הן במקרה של מי שמבקש לתבוע על הפרת פרטיותו וביתר תוקף כאשר עורך הדין נדרש להגן על נתבע שנטען כלפיו שהפר פרטיות.
לעורכת דין אתי חסיד ניסיון רב בייצוג תובעים ונתבעים בהתאם לחוק הגנת הפרטיות.
