ד"נ ידיעות אחרונות נגד יוסף קראוס – עיתון שאינו מפרסם בדיעבד עניין רלוונטי, כמו החלטה לסגור תיק חקירה, נוהג שלא כהלכה ולא יעמדו לו ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.

יוסף קראוס, שהיה ראש לשכת החקירות במשטרת חיפה, תבע את העיתון "ידיעות אחרונות" בגין סדרה של כתבות שלטענתו הוציאו עליו לשון הרע. המדובר בסדרת כתבות שעסקו בשתי פרשות – "פרשת היתרי הבנייה" ו"פרשת התובע העירוני" – אשר לגביהן פרסם העיתון כי קיימים חשדות לכאורה למעשים לא כשרים מצד המשיב. ברם, משהחליט פרקליט המחוז שאין מקום לנקוט כנגד המשיב צעדים כלשהם, וזאת אך חמישה ימים לאחר פרסום כתבה בסדרה, נמנע העיתון מלפרסם ידיעה בעניין.
בית-המשפט המחוזי דחה את התביעה, משהגיע לכלל מסקנה כי עומדת לעותרים הגנה אמת בפרסום והגנת תום לב. בית-המשפט הוסיף וקבע כי לא באה כל דרישה מצדו של המשיב כלפי העיתון לפרסם את החלטת פרקליט המחוז.
בערעור לבית-המשפט העליון קבע בית-המשפט כי בנסיבות העניין, אי-פרסום החלטתו של פרקליט המחוז עולה כדי מחדל רשלני של העיתון, וכי עובדה זו, והיעדר תום-הלב שבאי-הפרסום, משתיקים את העיתון מלהתגונן בטענת אמת בפרסום.
בדיון נוסף בבית המשפט העליון נקבע כי החובה לפרסם את החלטת פרקליט המחוז הייתה חובה אתית של העיתון וכן חובתו כלפי הציבור ליידע אותו בכל אינפורמציה רלוונטית המתייחסת לפרסומיו הקודמים בנושא בעל עניין ציבורי. חובה זו הופרה באופן הראוי לגינוי, אך אין בהפרתה של חובה זו בנסיבות העניין כדי לשלול מהעותרים את הגנות תום-הלב ואמת בפרסום שבחוק איסור לשון הרע.