חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית בישראל ב-1998 הביאה לידי מיצוי את יחסי הגומלין בין השיח הפמיניסטי לבין השיח המשפטי. החוק הישראלי מגדיר הטרדה מינית באופן רחב, אוסר עליה בכל זירה ולא רק במסגרת מקומות עבודה, מטיל אחריות כבדה על מעסיקים, קובע זכות לפיצויים ללא הוכחת נזק, ואוסר אף על התנכלות עקב הטרדה מינית. החוק למניעת הטרדה מינית יצר, ללא ספק, מהפכה תודעתית ביחסים בין המינים. התפישה שרווחה עד חקיקת החוק שליטוף בלתי מוזמן או חיזור עקשני חרף דחייתו על ידי האישה, הן התנהגויות שגרתיות ונסבלות, תפישה זו השתנתה.
ואולם לא תמיד ברור היכן עובר הגבול. החוק למניעת הטרדה מינית זכה אף בקורת מטרידה לפיה החוק דווקא מנציח עמדות פטרנליסטיות בלתי ראויות ביחס לנשים. נטען לא אחת כי אפיון הפגיעה כ'פגיעה בכבוד האישה', טומן בחובו תפישה מוסרנית ופטרנליסטית שבבסיסו עומד הצורך לגונן על נשים מפני התנהגות מינית קיצונית.
האם נשים עד כדי כך חסרות ישע ושבריריות שהן זקוקות להגנה כל כך רחבה? האם החוק מתערב מידי בהתנהגות אנושית רגילה. האם הוא יוצר מגבלות ואיסורים הפוגעים במהלך הטבעי של היחסים בין המינים. אלה השאלות שעולות בשיח שהתפתח בעקבות חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית.
ואולם למרות ההסתייגויות, מבחינה משפטית ברוב המקרים אין כל בעיה לזהות התנהגות המהווה הטרדה מינית.
אך, ישנם לא מעט מקרים גבוליים שהתשובה לגביהן איננה ברורה ומובהקת. במקרים כאלו, בית המשפט בוחן את הנסיבות של כל מקרה ומקרה, ולפיהן מכריע.
מה הן ההתנהגויות שהחוק מגדיר כ"הטרדה מינית". בחוק למניעת הטרדה מינית, ישנן שש הגדרות להטרדה מינית:
סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
כאשר אדם מאיים על אחר בקיום יחסי מין – למשל, 'אם לא תשכבי אתי, אפטר אותך מהעבודה.' 'אם לא תשכבי אתי, הרע את תנאי עבודתך'. האיום הסחטני יכול להיעשות גם באופן משתמע.
מעשים מגונים, כלומר מעשים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני שהמוטרד אינו מסכים להם.
מעשים מגונים כמשמעותם בחוק העונשין. הכוונה למגע או לחשיפה עצמית לשם גירוי מיני ללא הסכמה. בעניין זה, חשוב להבהיר כי הפסיקה קבעה כי גם אינוס ומעשה סדום מהווים הטרדה מינית. מגמת ההרחבה של ההטרדה המינית שתכליתה לאסור הטרדה מינית בכל רמות החומרה.
הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן, כאשר ההצעות הן תוך כדי ניצול של יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול – המוטרד אינו צריך להראות שאינו מעוניין בהן.
הטרדה מינית תיחשב רק אם היו שתי הצעות לקיום יחסי מין, ולא הצעה בודדת. כאשר מדובר בממונה במסגרת יחסי עבודה, הסירוב אינו חייב להיות מילולי על מנת שההצעה השנייה תיחשב להטרדה מינית. כאשר ההצעה מגיעה מעובד שאיננו ממונה, ההגנה של אי אמירת לא, איננה חלה ועל המוטרדת לכאורה לסרב באופן מילולי להצעתו.
התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.
בלשונה של המלומדת ד"ר אורית קמיר : צריך שהביטויים ביזוי והשפלה יהיו חמורים והכוונה להתבטאויות או להתנהגויות קשות במיוחד. התייחסות מבזה או משפילה של אדם לזולתו היא פוגענית במידה חריפה. זו התנהגות שאדם נורמטיבי בחברה יודע שזולתו ייפגע ויסבול ממנה. ("זה מטריד אותי", אורית קמיר, עמ' 60).
ראוי להדגיש כי על פי ההלכה נקבע כי הצעה חד פעמית לקיום יחסי מין איננה הטרדה מינית מסוג התייחסות מבזה ומשפילה. לעומת זאת, בית המשפט השלום בירושלים הרשיע (ביום 4/3/2014) נאשם בביצוע הטרדה מינית, ובהתנהגות פסולה במקום ציבורי, לאחר שמצא כי דרש מנוסעת בקו תחבורה ציבורית לעבור לחלקו האחורי של האוטובוס, תוך שהוא קורא לעברה "פרוצה".
בית המשפט קבע כי גם כינויה של המתלוננת פרוצה וגם הדרישה לעבור לחלקו האחורי של האוטובוס, מהווים התייחסות מבזה או משפילה כלפי המתלוננת. בית המשפט הבהיר עוד כי הטרדה מינית אינה צריכה לנבוע דווקא ממשיכה מינית, אלא היא יכולה להיות מכשיר המשמש אדם אחד כדי לפגוע באדם אחר, לאו דווקא בשל מניע מיני.
הפצת תמונות או סרטונים בעלי תוכן מיני של אדם אחר ללא רשותו באינטרנט, (לפי תיקון החוק בשנת 2014).
הוראה זו שהתווספה לחוק בשנת 2014 זכתה לכינוי "חוק הסרטונים". זהו למעשה הרחבה של החוק למניעת הטרדה מינית. החוק אוסר הפצת תכנים מיניים באינטרנט וברשתות החברתיות.
על פי התיקון, אסור פרסומם של תצלום, סרט או הקלטה של אדם המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום.
התיקון קובע כי העונש בגין עבירה זו יהיה עד 5 שנות מאסר.
