עורך דין מתמחה בהטרדה מינית – עו"ד אתי חסיד
הטרדה מינית – כללי
החוק למניעת הטרדה מינית , תשנ"ח 1998, קובע כי הטרדה מינית הינה עוולה אזרחית, ואף עבירה פלילית. זהו חוק חדשני גם בקנה מידה בינלאומי. חקיקתו קבעה מציאות חדשה והעלתה שאלות רבות, שבמרכזן עומדת השאלה איזו התנהגות תיחשב "הטרדה מינית".
מאז חקיקתו ספג החוק למניעת הטרדה מינית ביקורת חריפה, על היותו מרחיק לכת מדי, מגביל ומפליל התנהגויות אנושיות רגילות. המתנגדים טוענים כי החוק גורם לקיפאון, למלאכותיות ולחשדנות ביחסים הבין-אישיים, ופותח פתח להגשת תלונות שווא. לטעמם של המבקרים, החוק משקף נקודת מבט של פמיניזם רדיקלי שקנתה אחיזה בשיח המשפטי, הציבורי והחקיקתי בישראל. לעומתם, תומכי החוק מדגישים שמקורה של הטרדה מינית אינו במשיכה מינית, בחיבה, בחיזור רומנטי ובאנושיות, אלא בתפישות סטריאוטיפיות, מפלות וכוחניות, בדרך-כלל גבריות.
איסור ההטרדה לא נגזר בלעדית מעקרון השוויון בין המינים אלא, ואולי בעיקר, מעקרונות יסוד אחרים: כבוד האדם, חירות האדם והזכות לפרטיות. סעיף 1 לחוק למניעת הטרדה מינית קובע כי "חוק זה מטרתו לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של האדם, על חירותו ועל פרטיותו וכדי לקדם את השוויון בין המינים". ואכן עמדתנו היא שחברה המגנה ומענישה מטריד מינית הינה חברה שוויונית ומוגנת יותר שבה מכבדים את האדם ואת האוטונומיה שלו, ולכן מאפשרת הידברות חברתית אמיתית מתוך עמדות שוויוניות של נשים וגברים. לפי תפישת עולם זו הרעיון של איסור הטרדה מינית בא להבטיח את כבוד האדם, באשר הוא אדם.
מהי הטרדה מינית?
ראשית יש להבהיר כי החוק למניעת הטרדה מינית הוא חוק כללי, שאינו מתייחס רק להטרדה מינית . איסור ההטרדה המינית הוא ציווי כללי, החולש על כל מערכות היחסים, ובכלל זה, בהטרדה אקראית ברחוב, במוסד לימודי, בין בני משפחה או בעבודה. עם זאת, החוק בהחלט מייחד הוראות אחדות גם להטרדה זו.
סעיף 3(א) לחוק מציג שש חלופות מפורטות המגדירות לכאורה באופן מפורט מהי הטרדה מינית. הסעיף קובע כי הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:
- סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.
- מעשים מגונים.
- הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות.
- התייחסויות חוזרות המופנות לאדם ומתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות.
- התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או מיניותו, לרבות נטייתו המינית.
- הצעות או התייחסויות חוזרות ונשנות במקרים מסוימים נוספים, כגון כלפי קטינים או חסרי ישע, או תוך ניצול יחסי מרות, חינוך או טיפול, שאז מתייתרת הדרישה שהמוטרד יראה למטריד שהוא איננו מעונין.
- פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום.
ההסדר בארץ, קבע שני עקרונות מרכזיים: האחד מדבר על הצורך בהישנות ההצעה או ההתייחסות. השני מחייב כי הקורבן "יַרְאֶה" למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות.
עורך דין הטרדה מינית בעבודה
יחסי מרות
התנאי שאדם צריך לְהַרְאוֹת למטריד כי הוא אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסות נזנח בכל הקשור ליחסי מרות, ובכלל זה גם לגבי יחסי מרות במקום העבודה. אמנם לא נזנחה הדרישה שהקורבן לא יהיה מעוניין בהצעות או בהתייחסויות המיניות, אולם נזנחה הדרישה שהיעדר עניין זה יקבל ביטוי חיצוני לקורבן.
הטרדות מיניות במקום העבודה
התפישה העומדת מאחורי הקלה זו, שיש לה כמובן אחיזה במציאות, היא שבמערכות יחסים שבהן קיימים יחסי מרות, לא תמיד יאזור המוטרד אומץ להפגין את סלידתו מהתנהגות הממונה עליו. למשל, ביחסי עבודה יש תלות כלכלית ומקצועית של העובד במקום העבודה ובמעביד, וייתכן שתלותו זו של ה העובד/ת תרתיע להראות לממונים או למעבידם חוסר עניין בהצעות או בהתייחסויות המיניות המופנות כלפיהם. אין ספק שקיים קושי אמיתי בכל הקשור להטרדות מיניות כאשר קיימים יחסי מרות, מה עוד שמערכות יחסים אלו הן קרקע פורייה לניצול מיני, אף אם אין מושמעים איומים מפורשים.
ליבת החוק – ההיבט האזרחי ודיני העבודה
כאמור, להטרדה מינית עשוי להיות פן פלילי. העונש המרבי על הטרדה מינית הוא שנתיים מאסר, ואם מדובר בהטרדה המשולבת בהתנכלות על רקע מיני – עד 4 שנות מאסר.
ואולם, דומה כי ליבת החוק נעוצה דווקא בהיבטים האחרים שלו – ההיבט האזרחי והיבט דיני העבודה. הטרדה מינית מהווה גם עוולה נזיקית שבעטיה יכולה המוטרדת לתבוע פיצוי מהמטריד. בדומה לדברי חקיקה אחרים, כמו החוק לאיסור לשון הרע, גם כאן רשאים בתי המשפט לפסוק פיצוי של עד 120 אלף שקל ללא הוכחת כל נזק, וזאת בנוסף לנזקים ממוניים ובלתי ממוניים (כאב וסבל), כמקובל בדיני הנזיקין.
אין ספק שהחוק חולל שינוי עמוק בשיח הציבורי בכל הנוגע ליחסי המינים. את השינוי המשמעותי ביותר חולל החוק ביחסי העבודה, ובאופן בו הפנימו מעסיקים ועובדים את הצורך לאמץ קוד התנהגות חדש ומחייב.
החוק מטיל על המעסיקים חובות אקטיביות לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במקום העבודה. לשם כך, על המעסיקים למנות גורם שאליו ניתן להגיש תלונות במקום העבודה, ו"לעשות כל שביכולתם כדי למנוע הישנות המעשים ולתקן הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות".
בפסק דין עקרוני משנת 2008 בנושא הטרדה מינית במסגרת יחסי מרות בעבודה, קרא בית הדין הארצי לעבודה למנהלים במקומות עבודה לשקול את צעדיהם ולהתנהל בזהירות בתחום היחסים האישיים והאינטימיים עם עובדיהם ועובדותיהם. "ישקול הממונה את צעדיו", נכתב בפסק הדין, "וככל שזיהה יוזמה או פיתוי מצד עובדת, הקשורים קשר ישיר להיותו בעל יכולת לשמר או להיטיב את מעמדה של אותה עובדת, הרי שהאחריות להימנע ממגע מיני עמה מוטלת עליו. הבחירה להיענות לפיתוי בנסיבות אלה היא היא ניצול יחסי המרות שיש לו כלפיה".