מדוע חשוב ואפילו הכרחי לערוך צוואה?
אנשים רבים סוברים שאם אין להם הרבה נכסים ורכוש, אין צורך ואפילו מיותר לערוך צוואה. סיבות נוספות שבשלן אנשים נמנעים מלערוך צוואה לא חסר: 'אני עדיין צעיר/ה', 'התעסקות עם המוות עושה לי רע', 'אחרי מותי המבול', 'מה יש לי כבר להוריש?' 'ברור שאשתי/ בעלי יורש/ת אותי', 'הילדים עוד קטנים', 'יש לי הסכם ממון'. כל התירוצים הם תירוצים גרועים. אי עריכת צוואה מסכנת אתכם בפגיעה בזכויות היורשים שלכם וגרוע מכך בפגיעה במורשת שתותירו אחריכם.
הנה דוגמא המדגימה מה קורה לאנשים לגמרי רגילים, שנמנעו מלערוך צוואה בגלל אחת או יותר מהסיבות שפורטו כאן:
יואב נהרג בתאונת דרכים בגיל 47 , הותיר אחריו את אשתו מיכל ושלושת ילדיהם בני 17, 15, ו-7. יואב לא הותיר אחריו צוואה. במותו הייתה בבעלות בני הזוג דירה. חמש שנים לאחר מכן פוגשת מיכל את חיים, גרוש ואב לשלושה ילדים מנישואיו הראשונים, והם הופכים לבני זוג. דבר ראשון הם עורכים הסדר ממון המעגן הפרדה רכושית מלאה ביניהם, כלומר בכל מקרה של פרידה כל אחד יוותר עם הרכוש שהביא עמו לקשר.
עתה מבקשת מיכל למכור את דירתה על מנת לרכוש דירה גדולה יותר. אבל מיכל מופתעת לגלות כי היא איננה הבעלים הבלעדי של הדירה ויש לה שותפים: שלושת ילדיה שירשו מחצית מהחלק של אביהם בדירה. מכיוון שכך מיכל כבולה, ואינה יכולה לערוך דיספוזיציה בדירה וללא הסכמת ילדיה. זאת ועוד, הבן הצעיר הוא עדין קטין, ולכן ללא כשרות משפטית. כל פעולה לגבי רכושו של הקטין, בין היתר מכירה הדירה, דורשת את אישורו של האפוטרופוס הכללי.
לנוכח התסבוכת הזו, מיכל החליטה לוותר על מכירת הדירה. היא נישאת לחיים ועוברת להתגורר בדירתו. עוברות 20 שנים של חיים משותפים וחיים הולך לעולמו. חיים ירש מאביו מספר נכסים ואף צבר נכסים בעצמו. מכיוון שכך, היו לו מספר דירות ואף כספים בחשבונות בנק שונים. למרות ריבוי נכסיו גם הוא לא ערך צוואה. לאחר מותו ביקשו ילדיו להסתמך על הסכם הממון שנעשה בין אביהם למיכל, כדי לקבל לידיהם את כל נכסי אביהם. אבל להפתעתם התברר להם שהסכם הממון איננו בא במקום צוואה. ובהעדר צוואה מיכל אשתו יורשת מחצית מהרכוש של אביהם.
ננתח את מה שקרה כאן: יואב ומיכל לא ערכו צוואה, לתפישתם הם היו עדין צעירים וכל חייהם לפניהם. הם גם סברו שאין כל הכרח לדאוג לרכושם שהרי מדובר ברכוש צנוע שכלל בעיקר את דירתם. יואב הבטיח למיכל שהדירה בכל מקרה שלה, וחוץ מזה לא אכפת לו מה יקרה אחרי מותו. אבל, זהו שמיכל ויואב טעו בכמה מישורים. ראשית, יואב טעה כאשר הניח שהדירה תעבור בשלמותה לאשתו עם מותו וזאת ללא צוואה. כאשר אדם אינו מניח אחריו צוואה, ממלא החוק את מקומה של הצוואה באמצעות מה שנקרא "צוואה על פין דין". לאחר מותו של אדם נשוי עם ילדים, מתחלק רכושו בין אשתו לבין ילדיו. כלומר במקרה של דירת מגורים משותפת, המחצית ששייכת למנוח תתחלק בין ילדיו לבין אלמנתו. לפיכך בהעדר צוואה, בן הזוג הנותר בחיים יהיה כבול לרצונם הטוב של ילדיו לוותר על חלקם. כאשר חלק מהיורשים הם קטינים המצב מסתבך עוד יותר. לקטין אין כשרות משפטית. כל התערבות בזכויותיו, דורשת את אישורו של האפוטרופוס הכללי. בן הזוג הנותר הוא אמנם אפוטרופוס טבעי של ילדיו, אך על מנת שיוכל להיכנס לנעליהם ולחתום בשמם, האפוטרופוס הכללי בודק האם כתוצאה מהפעולה הקטינים לא יינזקו. מדובר בפרוצדורה מסורבלת וארוכה שמסבכת כל פעולה שמבקשים לעשות בנכס.
שנית, אין אדם יודע מה צופן לו העתיד, אף אחד אינו בן אלמוות. וסופנו כולנו שנמות מי צעיר יותר ומי מבוגר יותר. במותנו נותיר את היקרים לנו ביותר, הרעיה או הבעל, הילדים, ההורים ובני משפחה אחרים. רובנו מבקשים להותיר אחרינו מורשת שתישא את זכרנו בכבוד. גם הנכסים שרכשנו במהלך חיינו הם חלק מהמורשת הזו, ורצוי שנדאג לחלק אותם בין יקירינו בדרך הוגנת ומכובדת.
כדי למנוע את הסיבוכים הללו, על בני זוג המבקשים לדאוג זה לזה לאחר מותו של אחד מהם, להותיר צוואה מפורשת שבמותם, לפחות חלקם בדירת המגורים המשותפת תעבור בשלמותה לידי בן או בת הזוג. הדבר חשוב שבעתיים כאשר הילדים עדין קטינים שכן הורשה לקטינים מסבכת עוד יותר את המצב.
ומה בנוגע לעיזבונו של חיים. חוק יחסי ממון בין בני זוג (1973), קובע כי ללא צוואה, זוכה האלמנה במחצית מכלל עזבונו, לרבות נכסים שירש. במקרה הזה אי הותרת צוואה מסודרת יתכן וגרעה מחלקם של ילדיו באופן משמעותי. הסכם הממון שעשו בני הזוג הבהיר אמנם שכוונת הצדדים הייתה להפריד את רכושם, אך הסכם ממון איננו צוואה ולא יכול לבוא במקום צוואה. ובהעדרה של צוואה הדין קובע שמחצית מהרכוש תירש האלמנה. האם לכך התכוון חיים, לעולם לא נדע.
לנוכח כל המתואר כאן, חשוב ביותר להבהיר ליורשים מה המוריש מבקש לעשות בנכסיו. על מנת למנוע אי בהירות, תסבוכות משפטיות, יריבות בין היורשים, ובמיוחד על מנת למנוע תסכול וכעס כלפי המוריש שלא צפה את האנדרלמוסיה והמהומה שהותיר אחריו.
