אין שבוע שלא מגיע אלי אדם מבוהל מיוזע וטרוט עיניים. הוגשה נגדו תלונה על הטרדה מינית, והוא בכלל ניהל עם עמיתה זוטרה מערכת יחסים שנמשכה מספר שנים, במהלכה אפילו שקלו להתחתן. לפני זמן קצר נפרדו. הפרידה הותירה משקעים. עכשיו היא טוענת שכל מה שהיה ביניהם היה הטרדה מינית. צלצלו עוד היום לקבלת מידע נוסף 054-234-5919
לא אשקר. המצב של הבחור לא מזהיר. באווירה הציבורית הנוכחית, המתלוננת נתפשת תמיד כצודקת, גם אם היא פועלת ממניעים נקמניים וגם אם תפישת המציאות שלה השתבשה. אבל הבעיה החמורה נוגעת למצבו המשפטי. .
בשנים האחרונות התקבעה ברוב מקומות העבודה התפישה לפיה קיום יחסי מין בהסכמה בין ממונה לבין עובדת מהווים ניצול יחסי מרות ולכן הטרדה מינית. זאת גם כאשר התקיימו יחסים בהסכמה ביוזמת העובדת ובעידודה הפעיל. בשנת 2006 קבע נשיא בית הדין הארצי לעבודה, ס' אדלר כי, "ככלל, אין עובד רשאי לקיים מערכת יחסים אינטימית עם עובדת אשר יש ביניהם יחסי מרות." הבעיה היא שאין חוק במדינת ישראל האוסר על קיום יחסי מין בהסכמה, גם כאשר מדובר ביחסי מרות.
מה אומר החוק למניעת הטרדה מינית
החוק מגדיר רק שישה סוגים של התנהגויות הנחשבות הטרדות מיניות אסורות :
1. סחיטה מינית באיומים.
2. "מעשה מגונה", ("מעשה מגונה" אינו כולל חדירה לאיבר מין של הזולת ללא הסכמה שאז מדובר באונס);
3. הצעות מיניות חוזרות ונשנות אחרי שאדם הראה שהוא אינו מעוניין בהן, או תוך ניצול יחסי מרות.
4. התייחסויות חוזרות ונשנות למיניותו של אדם לאחר שהוא הראה שאינו מעוניין בהן, או תוך ניצול יחסי מרות.
5. ביזוי והשפלה של אדם ביחס למינו, מיניותו או נטייתו המינית.
6. פרסום תמונתו של אדם באופן שעלול לבַזותו מבחינה מינית, ללא הסכמתו.
מדובר ברשימה סגורה של התנהגויות אסורות. החוק בפירוש אינו שולל קיום יחסי מין בהסכמה חופשית , שבהם החוק כלל אינו מתערב. החוק גם אינו אוסר יחסי מין בהסכמה בין עובדים גם אם יש ביניהם יחסי מרות. למעשה החוק למניעת הטרדה מינית כלל אינו עוסק ביחסי מין בין אם נעשו בהסכמה ובין אם לא נעשו בהסכמה שאז מדובר בעבירות מין חמורות. החוק למניעת הטרדה מינית עוסק אך ורק בפגיעות בדרגת חומרה פחותה. בתי הדין לעבודה הוסמכו באופן ייחודי, לטפל אך ורק בתביעות בגין הטרדות מיניות כפי שהן מוגדרות בחוק, שהתרחשו במסגרת יחסי עבודה. העיסוק המשפטי בפגיעות חמורות של אונס, מעשה סדום ובעילה אסורה בהסכמה, הן במישור הפלילי והן במישור האזרח הוא בסמכות בתי המשפט השלום והמחוזי.
אז איך הפכו יחסי מין בין עובדים המצויים ביחסי מרות או אפילו ביחסי השפעה, להטרדה מינית
בשנת 2006 ושוב ב-2008 קבע בית הדין הארצי לעבודה, אף שהדבר אינו קבוע בחוק, כי כל מגע מיני בין צדדים שיש ביניהם יחסי מרות מהווה ניצול לרעה של יחסי מרות ולכן הוא בבחינת "בעילה אסורה בהסכמה". הלכה זו בוטלה פעמיים ע"י ביהמ"ש העליון הן ב-2014 והן ב-2018. נקבע שפרשנותו של בית הדין הארצי שגויה ומנוגדת להוראות החוק. בית המשפט העליון שב והבהיר שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון או לפסוק בשום סוג של סקס הכולל חדירה לגוף. משמעות הדבר שההלכה מ-2008 בטלה ומבוטלת.
למרות שהלכה זו בוטלה ע"י בג"צ, ברוב מקומות העבודה מתייחסים ליחסי מין בין עובדים שיש ביניהם יחסי מרות כהטרדה מינית. מקומות עבודה רבים קבעו דרישה משמעתית לפיה בעלי מרות חייבים לדווח על קשריהם האינטימיים ולהפסיק את יחסי המרות., שאילולא כן בעל המרות יחשב כמי שהטריד מינית. זאת למרות שביהמ"ש העליון קבע שמקומות עבודה אינם רשאים לראות ביחסים מיניים כאלה הטרדות מיניות ולפעול כאילו חוק המדינה אוסר עליהם.
לסיום אבהיר כי אני לא חולקת על הדרישה המשמעתית לדווח על קשר מיני כדי למנוע חשש לשיקולים זרים בקשר המקצועי. אך אין לקבל את הקביעה שמדובר בקשר האסור על פי החוק ואף לאפשר לצד אחד לתבוע את האחר כי הקשר לא עלה יפה. תפישה זו לוקחת אותנו למחוזות של פוריטניות מינית והדרת נשים, שלצערי מתיישבות עם מגמת ההדתה במרחב הציבורי.
