הטרדה מינית

הטרדה מינית היא התנהגות מילולית או פיזית בעלת אופי מיני שבו אחד הצדדים אינו מסכים לה מרצונו החופשי, כגון: סחיטה בעלת אופי מיני, מעשים מגונים, הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, התייחסויות מיניות חוזרות לאדם, התנהגות מבזה ומשפילה לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.

הנחת הבסיס היא שקשר מיני בין עובדת לבין הממונה מהווה ניצול יחסי מרות, ונטל ההוכחה עובר לממונה על מנת להוכיח שמדובר במערכת יחסים זוגית אמיתית ולא בניצול יחסי מרות. לפיכך, ככל שמדובר בקשר מיני בלבד ולא במערכת יחסים זוגית אמיתית, ייחשב הדבר הטרדה מינית. הרציונל הוא שהעובדת לא יכולה להתנגד באופן חופשי מחשש שיבולע לה ולכן הסכמתה לקיים את הקשר המיני לאו הסכמה היא. במקרה שמדובר ברומן אמיתי על הממונה להפסיק את יחסי המרות, כלומר לחדול מלהיות הממונה, ולדווח על הקשר.

רצוי מאוד לקבל ייעוץ משפטי, אם ניתן לפני הזימון לבירור. במהלך הייעוץ ניתן יהיה לברר עד כמה התלונה אכן מהווה הטרדה מינית על פי החוק והאם ניתן להתגונן כנגד התלונה. קיימת אי בהירות רבה בקשר להגדרה של הטרדה מינית. לא כל התנהגות בעל אופי מיני עולה כדי הטרדה מינית. בית המשפט קבע בעבר ש"אוי לנו, אם גבר הרוצה להניח יד על כתפה של אישה כדי לחזר אחריה, יידרש להגיש בקשה בכתב 30 יום מראש". האווירה הציבורית כיום בקשר להטרדה מינית טעונה מאוד ולעתים יש נטייה לייחס הטרדה מינית גם כאשר מדובר בהתנהגויות טבעיות הנעדרות אופי מיני. כך למשל ייצגתי רופא בכיר שנטען כלפיו שהטריד מינית פציינטית במהלך בדיקה הואיל ופתח לה את החזיה בלי רשות. גם אם נניח שהיה על הרופא להתנהג בנימוס ובעדינות ולבקש את רשותה של הפציינטית לפני פתיחת החזייה, לא היה שום דבר מיני במעשה שנעשה לצורך בדיקה רפואית. צריך להבין שתכלית החוק למניעת הטרדה מינית איננה להפוך את היחסים בין המינים לסטריליים גם לא לשמור על המוסר או על הצניעות.

לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, לשון הרע היא דבר שפרסומו יכול להשפיל אדם, לבזותו, לפגוע בעבודתו, או לפגוע בו בשל מאפיינים שאינם בשליטתו (גזעו, נטייתו המינית, מינו, דתו וכדומה) או בגין התנהגותו.

מדובר בהגדרה רחבה ביותר. עילת התביעה לפי חוק איסור לשון הרע מתגבשת ברגע שמתקיימים שני תנאים מצטברים: (1) פורסם ביטוי, כמשמעות המונח "פרסום" בסעיף 2 לחוק, כלומר הביטוי הגיע לאדם אחד זולת הנפגע (2) תוכן הביטוי שפורסם עלול לפגוע בשמו הטוב של מי שהביטוי עוסק בו.

כעיקרון, התשובה היא כן. הכלל הוא שתלונות אשר הוגשו לרשות מוסמכת כמו המשטרה בתום לב יזכו להגנה מפני תביעות לשון הרע בהתאם להגנה שבסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע.

בשנים האחרונות, בתי המשפט צמצמו את תחולת הגנת תום הלב ואף עקפו את ההגנה הרחבה שהעניקה בעבר ההלכה למגישי תלונות השווא, בהחילם מבחנים אובייקטיביים בהתאם לנסיבות המקרים הספציפיים. לפיכך, שלא כבעבר, כיום אפשרי לנפגע, במידה והתלונה מתבררת כתלונת סרק, להגיש תביעה משפטית בעילת לשון הרע בגין הפגיעה בשמו הטוב.

במצב המשפטי הנהוג היום בישראל, עד שיחוקק חוק שיסדיר עניין זה, לא ניתן לחייב בעל אתר לחשוף זהות משמיץ מתחזה. מנהל האתר איננו שקול לעורך אמצעי התקשורת המסורתיים כמשמעותם בחוק איסור לשון הרע, ולכן לא נושא באחריות כך קבע ביהמ"ש העליון, בהעדיפו את ההגנה על הפרטיות על פני שמו הטוב של הנפגע.

לצערנו, בהעדר כל נורמה מחייבת בעניין, נוצר למעשה מצב של הפקרות מוחלטת שמונעת מהנפגע להיפרע מהפוגע. עם זאת, הנפגע רשאי להיפרע מבעלי האתר, שאחריותו מתגבשת עם קבלת בקשה להסיר את הפרסום.

רצוי מאוד לקבל ייעוץ משפטי, אם ניתן לפני הזימון לבירור. במהלך הייעוץ ניתן יהיה לברר עד כמה התלונה אכן מהווה הטרדה מינית על פי החוק והאם ניתן להתגונן כנגד התלונה. קיימת אי בהירות רבה בקשר להגדרה של הטרדה מינית. לא כל התנהגות בעל אופי מיני עולה כדי הטרדה מינית. בית המשפט קבע בעבר ש"אוי לנו, אם גבר הרוצה להניח יד על כתפה של אישה כדי לחזר אחריה, יידרש להגיש בקשה בכתב 30 יום מראש". האווירה הציבורית כיום בקשר להטרדה מינית טעונה מאוד ולעתים יש נטייה לייחס הטרדה מינית גם כאשר מדובר בהתנהגויות טבעיות הנעדרות אופי מיני. כך למשל ייצגתי רופא בכיר שנטען כלפיו שהטריד מינית פציינטית במהלך בדיקה הואיל ופתח לה את החזיה בלי רשות. גם אם נניח שהיה על הרופא להתנהג בנימוס ובעדינות ולבקש את רשותה של הפציינטית לפני פתיחת החזייה, לא היה שום דבר מיני במעשה שנעשה לצורך בדיקה רפואית. צריך להבין שתכלית החוק למניעת הטרדה מינית איננה להפוך את היחסים בין המינים לסטריליים גם לא לשמור על המוסר או על הצניעות.

לתובעת בגין הטרדה מינית יש שתי אפשרויות חלופיות: האחת להוכיח את נזקיה באמצעות הבאת ראיות או לחילופין לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 120,000 ₪ על כל מעשה של הטרדה מינית. זהו הסדר חריג לדיני הנזיקין שמטרתו להקל על המתלוננת ולקבל פיצוי גם מבלי שיהיה עליה להוכיח שנגרמו לה נזקים ממשיים, כמו הפסד השתכרות, נזקים גופניים או נפשיים וכו'.

כן. החוק מחייב מעביד לערוך בירור כאשר דבר ההטרדה המינית הובא לידיעתו, גם כאשר הדבר נודע לו לא מפי המוטרדת עצמה. במקרה כזה על המעסיק לזמן את הצדדים כל אחד בנפרד ולבדוק את אמיתות השמועות.

החוק מאפשר למתלוננת על הטרדה מינית 3 אופציות שאינן מוציאות זו את זו. אפשר גם להתלונן במשטרה וגם במקום העבודה ובמקביל ניתן גם להגיש תביעה כספית. רצוי לקבל ייעוץ משפטי לפני שנוקטים בכל אחת מהפעולות.

יכול להיות שהמעסיק הפר את החובות המוטלות על פי חוק. כאשר מובאת לידיעת המעסיק תלונה על הטרדה מינית, הוא חייב לזמן את הצדדים ולשמוע את טענותיהם, כמו כן עליו לזמן עדים ככל שישנם ולערוך ללא דיחוי דוח עם נימוקים והמלצות. אם המעביד אינו מקיים את חובותיו על פי חוק ניתן להגיש נגדו תביעה על הפרת החוק ולדרוש פיצויים.

לא. נגד המעסיק ניתן להגיש תביעה רק אם הפר את חובותיו לפי החוק והתקנות למניעת הטרדה מינית. למשל כאשר המעסיק לא מינה אחראית לבירור תלונות על הטרדה מינית, לא תלה תקנון למניעת הטרדה מינית, לא פעל כפי שהחוק מצווה לאחר שהוגשה תלונה.

יצירת שיח מיני ישיר או מרומז במקום העבודה יוצר סביבת עבודה עוינת, ומהווה הטרדה מינית מילולית. כאשר מדובר בהטרדה מילולית או בהתייחסויות מיניות חוזרות מפי הממונה, הדבר יהווה הטרדה מינית מילולית גם אם העובדת לא החצינה את חוסר העניין שלה בכך. כאשר מדובר בקולגה בעל אותו מעמד, על העובדת להראות שאינה מעוניינת בסוג הדיבור הזה, וככל שהעובד ימשיך הדבר יהווה הטרדה מינית.

החוק מגדיר כהטרדה מינית גם התייחסות מבזה ומשפילה הנוגעת למינו או מיניותו של אדם – במקרה כזה ההתנהגות לא חייבת לחזור על עצמה ומספיק התייחסות אחת על מנת שתיחשב הטרדה מינית.

כל פגיעה בתנאי העבודה שמקורה בהטרדה מינית או בתלונה על הטרדה מינית, תיחשב להתנכלות. התנכלות בקשר עם הטרדה מינית היא אסורה בדיוק כמו הטרדה מינית.

החוק קובע כי במקרה של הטרדה מינית עקב יחסי מרות,  לא נדרשת הבעת אי הסכמה מצידה של העובדת. רצון והסכמה חופשיים מחוץ למסגרת יחסי עבודה אינם מתיישבים עם רצון והסכמה הנובעים מניצולה של מרות ביחסי עבודה, ובינם לבין רצון כן ואמיתי אין דבר. גם אם היחסים נעשו ביוזמה של העובדת, הקשר עשוי להיחשב ניצול יחסי מרות. במיוחד כאשר מערכת היחסים מבוססת על יחסי מין מזדמנים המוגבלים למסגרת העבודה, ללא סימנים המעידים על רצון הדדי לפיתוח מערכת היחסים, במקרה כזה לא תתקבל טענת הגנה בדבר הסכמה או פיתוי מצד העובדת.

כאשר לא מדובר ביחסי מרות על ידי מטפל,  מרצה, מורה, מעביד, כהן דת ודומיהם,  הנחת המוצא היא שמדובר בצדדים  אוטונומיים בעלי רצון חופשי המבטאים את רצונם באמצעות תקשורת מילולית ופיזית.

מכיוון שכך, ככל שמדובר ביחסים שאינם יחסי מרות, המחוקק קבע חד משמעית,  כי רק הבעה גלויה וברורה של אי הרצון מהמשך ההתקרבות או ההתייחסות מצד ה"מטריד", עשויה להפוך את המשך ההתנהגות להטרדה מינית.