דנא 1918/18 פלוני נגד פלונית – למי נתונה סמכות עניינית בתביעות אזרחיות בגין מעשים מיניים חמורים בהם אינוס, בעילה שלא בהסכמה, בעילה אסורה, מעשים מגונים ומעשי סדום, שהתרחשו במסגרת יחסי עבודה.
נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות דחתה בקשה לדיון נוסף ובכך הכריעה במאבק שניטש במשך עשור בין בית הדין לעבודה ובין בית המשפט, וקבעה שהסמכות לדון במעשים מיניים חמורים, נתונה אך ורק לבית המשפט האזרחי ולא לבית הדין לעבודה.
בפסד פלונית משנת 2008 קבע בית הדין הארצי לעבודה שכל תביעה שעניינה סקס במסגרת יחסי מרות בעבודה היא בסמכות השיפוט של בתי הדין לעבודה.
שש שנים וחצי לאחר מכן ביטלו שופטי העליון את ההלכה שנקבעה בפלונית 2008. השופט אליקים רובינשטיין קבע שהסמכות לדון בעבירות מין חמורות ולפסוק בגינן פיצויים מסורה לבית המשפט האזרחי, גם אם עבירות המין הנדונות התרחשו במסגרת עבודה.
חרף זאת, בפברואר 2017 קבע שוב בית הדין הארצי לעבודה כי לבתי הדין לעבודה הסמכות לדון בהליכים אזרחיים בכל סוגי ההטרדות המיניות בעבודה ובכל דרגת חומרה, ובכלל זה רומנים בהסכמה מצד אחד ואונס מצד האחר.
ב-2018 בית המשפט העליון מפי השופט הנדל שב והגביל את סמכות בתי הדין לעבודה לדון בהטרדות המיניות כהגדרתן ברשימה הסגורה המופיעה בחוק. נקבע כי כל פגיעה אחרת תידון בבתי המשפט האזרחיים. בדחותה את הבקשה לדיון נוסף סמכה הנשיאה אסתר חיות את ידיה על פסק דינו של השופט הנדל. בכך אושררה ההלכה המחייבת כי תביעה שעניינה פגיעה מינית שאינה הטרדה מינית גם אם התרחשה בעולם העבודה היא אך ורק בסמכותם של בתי המשפט האזרחיים.
