ettihas@gmail.com

  

האם מותר לקלל את מירי רגב?

 

  • עיתון הארץ
 הגולש גילי גולן לא אהב את מה שכתבה חברת הכנסת מירי רגב (ליכוד) על שמעון פרס, הפוליטיקאי החביב עליו. קצפו יצא על התבטאותה: "כי לאור אמירותיו שהמבצע בעזה מיצה את עצמו, אני אומרת כי פרס הוא זה שמיצה את עצמו". גולן השיב לה: "מי את בכלל שתלכלכי על שמעון פרס??? (כך במקור) את בסך הכל זונה עם פה ג'ורה!!! עפת על עצמך מעל ומעבר יא אנאלפביתית עלובת נפש!!!". ככה ממש.

רגב, הנוטה בדרך כלל לשימוש בלשון בוטה ולמחוות דרמטיות, נעלבה עד עמקי נשמתה. איש לא יכנה אותה זונה, ועוד אנאלפביתית. היא הגישה נגד גולן תביעת לשון הרע על סך 330 אלף שקל. כל זאת אף על פי שאפשר לראות בתביעתה ביטוי של סטנדרט כפול, שכן מאמירתה כלפי פרס, נשיא וראש ממשלה לשעבר, משתמע, כי הוא זקן שמיצה את עצמו ומוטב שלא ישמיע את דעותיו — אמירה מבזה ופוגענית.

הגשת התביעה נוגעת בגבולות חופש הביטוי בישראל. תמציתה היא השאלה, אם חופש הביטוי כולל גם את החופש להשתלח באופן פראי בפוליטיקאי השנוא עליך. האם אנשי ציבור, ובמיוחד פוליטיקאים, זכאים להגנה ככל אדם, או שעליהם לספוג בשקט את הבליסטראות המילוליות המושלכות לעברם, כחלק מסיכון מקצועי? במיוחד עולה השאלה, אם רגב משתמשת לרעה בהליכי משפט כד לחסום יריבים פוליטיים, כשהיא מנסה להשתיק את השיח הציבורי.

כבר נאמר ונכתב רבות על המתח המתמיד בין הזכות לשם הטוב לבין הזכות לחופש הביטוי. לא פעם נטען, כי אדם הנכנס מבחירה לחיים הציבוריים חושף את עצמו מדעת לפגיעות אפשריות, שהן תוצאה של הדינמיקה של החיים הפוליטיים. ההצדקה לעמדה המצדדת במתן עדיפות לחופש הביטוי טמונה בחשיבות של הביקורת הציבורית ושל שיח ציבורי חופשי לקיום ממשל דמוקרטי תקין. כך או אחרת, מן המתואר במקרה של רגב־גולן מצטיירת זירה הנגועה בלשון הרע של כל הצדדים המתנגחים בה, לרבות של הנפגעת לכאורה.

המבחן לתביעת לשון הרע במקרה זה איננו העלבון האישי של רגב. את בית המשפט גם לא מעניינת הכוונה של המשמיץ לכאורה. כאשר בית המשפט יבחן את האמירה של גולן, הוא יבחן איזו משמעות ייחס לה הקורא הסביר ויבדוק, אם הגיוני לייחס לה משמעות מילולית. ההשתלחות של גולן משתייכת לקבוצת ה"קללות וגידופים". זו בלא ספק השתלחות וולגרית וסרת טעם. אך אף כי הגידוף שספגה רגב מפי הגולש הזועם היה מבזה, הרי זה חלק מתרבות הדיבור בישראל, שהאנשים בה גסים וקשים, ואת כל מררתם הם מוציאים על הפוליטיקאים שלהם. לא פעם אלה מרוויחים ביושר את העלבונות הללו.

האינטרנט יוצר הדהוד, המעצים את הגידופים. אם פעם שמעו רק השכנים מהקומה השנייה את השכנה צועקת מה היא חושבת על אמא של השכן ממול, עכשיו קוראים אותה כל אלפי החברים שלה בפייסבוק. באותו אופן קראו אלפי החברים של גולן בפייסבוק מה היה לו להגיד על רגב. האם בעקבות זאת הם סברו שרגב היא זונה ואנאלפביתית? ספק רב. המלה "זונה" שגורה לא פחות מהמלה "אידיוט", למשל. בית המשפט קבע, שככל שהשימוש בגידוף מסוים שכיח יותר, כך פגיעתו קשה פחות. עוד נקבע, שבנסיבות מסוימות פגיעתו איננה ממשית. למשל, כשאין סיכוי שקורא סביר או שומע סביר ייחס לנפגע את כינוי הגנאי כפשוטו. בהקשר הזה, תנוח דעתה של ח"כ מירי רגב — איש אינו סבור שהיא החליפה מקצוע, ואיש אינו מפקפק בכישורי הקריאה שלה, ודאי שלא בכישורי הכתיבה שלה. היא הרי כתבה מה שכתבה על פרס.

מתקבל הרושם, כי למרות השפה הירודה והבוטה של הגולש, ח"כ רגב משתמשת בתביעה בעיקר ככלי להשתקת ביקורת ציבורית. זהו סוג התביעות המוכר בעולם כ־SLAPP (Strategic Litigation Against Public Participation). הן מזיקות במיוחד כשהן מופעלות נגד נתבעים חסרי אמצעים.

בלי להקל ראש בחשיבות של תרבות דיבור הולמת ובלתי משתלחת, בית המשפט קבע בעבר, שכאשר מדובר בנושא ציבורי, מלים בוטות המכוונות לאישיות ציבורית מקבלות ממדים אחרים, והן נבחנות באופן ליברלי יותר מאלה המכוונות לאדם מן היישוב. כלומר, בית המשפט בוחן הכפשה של אנשי ציבור בעיניים סלחניות יותר. בוודאי כאשר הביטוי הפוגע כלפי איש ציבור נאמר בתגובה על אמירה פוגענית שלו עצמו כלפי פוליטיקאי אחר.

הכותבת, היא עורכת דין מומחית בדיני לשון הרע

 

 

קידום אתרים לעורכי דין בניית אתרים

למידע נוסף

054-2345919
ettihas@gmail.com

 אני מעוניין לקבל ניוזלטר עם מידע רלוונטי

Call
Mail